אחד המקומות המרגשים שצילמתי במסגרת מסעותי
בהודו, היה בית הילדים היתומים הטיבטים.
מקום נוגע ללב, בו פגשתי עשרות ילדים חסרי בית
ומשפחה, מלוכסני עיניים בתלבושת אחידה וחינוך מוקפד. מתחם הגנים שם צבעוני ומלא
בפינות יצירה ולימוד. כשנכנסנו, עזבו הילדים את פעילות הבוקר ושמחו לשבור שגרה.
שרנו איתם, רקדנו ושמחנו להיות שם.
רגע לפני שהמשכנו בסיור באגף חדרי המגורים,
דפדפתי בצילומים שצילמתי בגן והתאכזבתי. היו בהם ילדים חמודים עטופים בחברותי
לקבוצה, אך לא היתה האווירה האמיתית של המקום. ביקשתי מרוני סזיר שהתלוותה לטיול,
לוותר לי על המשך הסיור, לטובת זמן איכות עם הילדים בגן. וכך, לצילומים שהיו לי קודם,
התווספו צילומים משמעותיים ונוגעים.
צילום הוא המקצוע שלי, אבל יותר מכך הוא מזון
איכות לנפשי. כשאני חוזרת מחו"ל עם תמונות מרגשות, אני יודעת שהטיול היה
מוצלח. בשנים האחרונות אני רואה יותר ויותר אנשים מתחברים לקסם הצילום - מצלמים
במצלמות, וגם בטלפון הנייד.
בחודש מרץ אני חוזרת שוב להודו לחגיגות ההולי בפושקר,
ואני מזמינה אתכן אוהבות הצילום להשתתף איתי בחגיגת הצבע הנהדרת.
אם אתן אלה שתמיד מעכבות את הקבוצה בגלל חיפוש
עוד זוויות לצילום, מקומכן איתי בטיול צילום בהודו. זה יהיה טיול בו נחווה את הודו
מזוית אחרת - נכנס לבתים, נפגש עם צלמים מקומיים, נראה איך אמנות נוצרת ונייצר
חוויה בלתי נשכחת בעזרת המצלמה.
No comments:
Post a Comment