אורה אילון, לימור דן חנגלי, עדי אדר,
פנינה אפיק, שולי שוחט.
התערוכה "שורש עשרים וחמש" מציגה עבודות של קבוצת "צורהלה"
- חמש אמניות מעמק חפר, היוצרות בתחומי האמנות הפלסטית, ציור, פיסול, קולאז',
טקסטיל, חומר וצילום. הן עורכות ביקורים הדדיים בסטודיו של כל אחת מהן ובתערוכות
אמנות. מנהלות שיחות, שואלות שאלות, משתפות מחשבות וחוויות המפרות את יצירותיהן. כאמניות
הן גילו כל אחת בדרכה את נקודת ההתחלה, הבסיס והמקור של השורש המזין את יצירתן.
בתערוכה קבוצתית זו האמניות מבטאות במדיות אמנותיות שונות את
התהליכים האישיים והקבוצתיים שהן עברו, כל אחת בנפרד וכקבוצה יוצרת. תהליך שהחל בבחינת
המושג "שורש" מתוך עולמה וסיפורה האישי של כל אחת והמשיך ביצירות
הנוגעות ונותנות מקום לסיפורה של האחרת.
השורש בתערוכה הוא מטאפורה לאחיזה, לתמיכה כמו גם מקור לצמיחה ולפרי.
העיסוק בשורשים נוגע בעבר, בהווה ובעתיד, בחומרים הקרובים לעולמן של היוצרות. השורש
מתחבר לסביבה בה גדלו, להיסטוריה המשפחתית וגם לעולמות דמיוניים. לצד זיכרונות של עצב ובדידות, חוסר שייכות,
שברים ומשברים. ישנו גם צורך עז לבטא ביצירה דרכים לריפוי: לטפל, לעבד, לישר,
לכסות, לאסוף ולהתמלא מחדש ביצירה עם החומר. לצמוח ולהתחדש.
הפיסול בחומר מעניק לאורה אילון את החיבור לפיסול מהיסטוריה
רחוקה, לחומר השביר ומנגד השורד, העמיד בשריפות עם הכוח והיכולת לבנות את מבני
העתיד. עבודותיה חוצות תרבויות ונותנות מקום למעברים
וחיבורים למקומות ארץ ישראלים, יהודיים, ומשפחתיים הטומנים בתוכם תכנים ורגשות
אישיים.
עבור לימור דן חנגלי - כל
חומר הוא חומר גלם ליצירה, אך היא נמשכת בעיקר לחומרים משומשים שבאים עם מטען, עם
סיפור קודם והמהווים עבורה מצע מרתק לעבודה. לימור נעה בחופשיות בין חומרים
כשהחוקיות היחידה היא האמת של החומר, הזהות שלו והפיסיקה שלו. ההבנות מתגלות לה תוך
כדי העבודה והחומר עצמו מוביל לדבר הבא.
המצלמה מאפשרת לעדי אדר לחקור בצילום אפקטים של אור, הצבעוניות הנוצרת
ע"י שבירת האור נותנת תחושת מסתורין.. עדי גם חוקרת בחלק מעבודותיה את המשחק בין
הנגטיב והפוזיטיב בצילום. האור יוצר את הקו, את מריחת המכחול
וצובע את התמונות, הוא כלי לעבודת הבריאה ומילוי עולמות חדשים. האור מאפשר תרגום מראות
קונבנציונליים, אישיים משפחתיים למחזות סוריאליסטים וכאשר האור ממלא אותם, מתגלה עולם
ומלואו.
מה שמעסיק את פנינה אפיק מתחילת דרכה כאמנית, הוא האירוע האנושי הפרטי
במסגרת ההוויה האנושית האוניברסאלית: האדם היחיד, היא כאדם, כאישה, המנהלת מערכות
יחסי גומלין עם מערכות חברתיות שונות, עם מסגרות משפחתיות, פוליטיות ולאומיות.
פעמים רבות הנוף בציור הגדול הוא רחב ממדים מול האדם הקטן, המוצג כדמות חסרת זהות מול היקום.
העבודות הצבעוניות של שולי
שוחט הן בבואה הפוכה לנוף ילדותה בעיר הדרומית בה גדלה, עם הנוף המדברי והצחיח
הבוהק בצבעי חום-צהוב חד-גוניים. שולי עובדת עם משטחי חימר המעוצבים בגזרות תלת ממדיות ושימוש במנעד
רחב של צבעים עזים. עבודותיה מבטאות גישה חופשית ומודרניסטית הנותנת ביטוי לזיכרונות,
לדמיון, לחלומות, למחשבות ורגשות בחייה.
העבודות בתערוכה מציגות חמש אמניות המבטאות תחושות כוח וחופש של כל
אחת מהן הצומחות ונוצרות מתוך השורש. כל אלו באים לידי ביטוי בתערוכה, בעבודות עם חומרי
יצירה השונים, בוויזואליות ובחומריות עשירה. הן מציגות את מגוון המשמעויות של הזיכרון
האישי והקולקטיבי, חיבור לתרבות ולהיסטוריה, לבית, לנוף ולמשחקי הילדות, בביטוי
אמנותי אישי המתחבר לחוויות מאוחרות ועכשויות.
אוצרות – רותי שגיא, גילת בן אריה
צילומים בגלריה - עדי אדר
 |
| מעברים - אורה אילון ברזל, חומר לבן, פלסטיק ונייר |
 |
מעגל החיים - לימור דן חנגלי טכניקה מעורבת על דיסק |
 |
החיים הצבעונים שלי - עדי אדר צילום |
 |
אנשים קטנים - פנינה אפיק אקריליק על קנבס |
 |
| פרי הדמיון - שולי שוחט קרמיקה, פליז |
מחוות
 |
שולי שוחט - "כדורי ריפוי" (21 פריטים). 2020 חומר אפור, אנדרגלייז צבעוני, זיגוג שקוף "הזדהיתי עם האבל העמוק של אורה וחיפשתי יצירת עולמות משמחים וצבעונים. בחרתי בצורת הכדור, מטאפורה למשחק ילדים. בהמשך מצאתי עצמי מכניסה לתוכו עוד כדורים רבים קטנים. כדור המשחק, נהיה בנוסף גם רעש והכל נצבע בצבעים עזים ושמחים. הצבע ארוך חיי, עזר לי לצאת מרגעי עצבות וקושי. " (שולי) |
 |
פנינה אפיק - גלימה של אור 16 . 2020 אקריליק על עץ, 218X98 ס"מ "בציור שהכנתי כתגובה לספורה של שולי על בעיית הדיסלקציה , מצאתי את עצמי חותכת את הקנבס לחלקים המסמלים שבר וקרע , ומיד בהמשך מגיע הצורך לחבר, לאחות ולתפור. תהליך זה של החיתוך החזיר אותי לשברים מעברי ולתרגום הקושי ביצירה שלי . מתוך רצון לגלות את הלא נודע , את המוסתר בשכבות של הגנה, מתוך חיפוש אחר ההתרחשות האנושית והאישית האמתית ". (פנינה) |
"איך שקיבלתי את הסיפור של עדי לעבודה, חשבתי - או הנה הזדמנות נפלאה לפגוש את עצמי. לימור הילדה עם הקוקיות, שכל מה שעניין אותה בילדות ומעניין אותה עד היום, זו קופסת הצבעים. עצם הרעיון שהספור נעשה בהיחבא, מתוך עונש.... זה משך אותי, חושך שהופך לאור גדול, ועונש שהופך למתנה." (לימור)
 |
אורה אילון - מטפסת על קירות . 2020 עץ, צבע, אקריליק, חומר שרוף, רוחב 60 ס"מ, עומק 60 ס"מ, גובה 240 ס"מ "הגבתי לספור של לימור, שעיקרו מספר על אובססיה של חברתה לנושא הניקיון. בחרתי לפסל כמות אובססיבית של כפות ידיים פגועות מחומרי ניקוי, אבל מצאתי עצמי מפסלת את ידיה של אחותי ז"ל בזמן מחלתה." (אורה) |
 |
עדי אדר - מלכודת. 2020 צילום, 50X75 "בציורים של פנינה ראיתי דמויות קטנות בעולם עצום ממדים, ובראתי עבורה בצילום עולם של דמויות דומות לאלה שבציוריה. בסצינה שיצרתי יש מלכודת שהופכת את החיים, אבל בתנועה נכונה ניתן להחלץ ממנה. ניסיתי לגעת בתחושות של פנינה על פי הבנתי." (עדי) סיור מצולם בתערוכה שורש 25גלריית הצוק, נתניה דצמבר 2020 - אפריל 2021 |
