27 מוזות

27 המוזות

אוצרת וצלמת התערוכה – עדי אדר

מפיקה בפועל – טל בן סירא

יזמות והפקה – נעמי ויפתח חן

נשים רבות עושות דברים מעוררי השראה, אבל מי היא זו שאנו רואות בדרכיה את הסמן הימני למה שאנו יכולות לעשות טוב יותר? זאת היתה הסוגיה שעמדה בפני 27 המוזות, והן יצאו למצוא את האחת של כל אחת מהן.

חלקן ידעו מיד - והאחרות התלבטו. בסופו של תהליך מרתק, לקדירה מבעבעת של התרגשות, יצקנו את המצרכים לתבשיל שמורכב מראש ממשלה אחת, מנחת טלוויזיה, גברת ראשונה לשעבר, ספורטאית, צלמת, ציירת, חמש שחקניות, שתי זמרות, שתי לוחמות על זכויות נשים, שתי רקדניות, בוסית נערצת, ארבע דמויות בדיוניות, שתי דמויות מההיסטוריה, אמא אחת ושתי סבתות.

כדי לתבל את התבשיל, השתמשנו בתמונות של נשות ההשראה שלנו, והצטלמנו בדמותן. התמונות המוצגות כאן מלוות בטקסטים אישיים של כל אחת על הבחירות שעשתה, ועל עצמה.

אופיר חן

גלריית הרחוב הוקמה בהשראתה של אופיר חן ז"ל ולזכרה. אופיר נהרגה בתאונת ג'יפ במדבריות המלח בבוליביה במהלך מסע חייה לדרום אמריקה בגיל 22. אהבתה לאמנות הובילה אותה לדרך בה הביאה לידי ביטוי את יכולותיה וכישרונותיה הרבים. כל חייה עסקה אופיר באמנויות המחול והכוריאוגרפיה, באמנות פלסטית, בכתיבה, בספרות וגם בספורט. היא נגעה בכל אחת ואחד שהכירה עם נתינה אינסופית וניסתה להשפיע כדי ליצור עולם יפה וטוב יותר. הוריה, נעמי ויפתח, הפכו את מפעל חייה לקרן ולמיזם לטיפוח יוצרים ואמנים ועידוד היצירה האמנותית בקהילה, עפ"י רצונה של אופיר והנתינה שלה לחברה.

  

משתתפות: אורית ברתיני שביט, אורלי אדירי, איילת הררי, איילת סלע הררי, אילנית דרור, אפרת דרכי, אתי דיין, גאולה שקורי, גיתית רז, גל רבינר, דיוה חתמי גולדוסר, דלית פרידמן, דפנה ספרים, טל בן סירא, יהודית גודר לוין, ליאת קפלינסקי, ליקא אייל, נעה גרינבוים, נעמי ניר, עדי אדר, עידית קוגל, עידית תנ"ך, ענת שמאי, רונית דור, שרון לפידות, תהילה עמית ותמי סברדלוב. תושבות חוף חפר - מכפר ויתקין, בית חרות, מכמורת, חופית, גבעת שפירא ובת חן.

איפור-סבטלנה קריחלי, סטיילינג-עינת ירמלובסקי, עיצוב שיער-אלי בירן, טל בן סירא, צוות הפקה-אורלי אדירי, ליקא אייל, עידית קוגל. תודה מיוחדת לחנות "וייבערס" על הביגוד.

מרץ 2018

'גלריית רחוב' היא פרויקט משותף בין המרכז הקהילתי "חוף חפר" לבין הקרן "בשביל אופיר – הקרן לעידוד היצירה בקהילה" לזכרה של אופיר חן ז"ל.

עדי אדר פורטרט עצמי – המוזות במיתולגיה

"כשהמוזה מגיעה אלי היא שוטפת אותי בידע ובאור. וכך מתחוללת בתוכי סערה מרתקת, שמאירה לי דברים שאיני רואה כשאני במצב רגיל. דרך המצלמה אני מתרגמת את המראות שנגלים בפני לשפת הצילום".

המוזות-דמויות נשיות מהמיתולגיה היוונית, שעיקר תפקידן היה להעניק השראה ליוצרים השונים – בעיקר למשוררים, מוזיקאים ולפילוסופים. עם השנים התרחב תפקידן ונוספו מוזות גם לתחומי אמנות נוספים. מאז ימי יוון העליזים לאורך ההיסטוריה, אמנים הרבו לצייר ולפסל דמויות של המוזות, כפי שהצטיירו בעיני רוחם. 

עדי אדר-תושבת בת חן, אוצרת וצלמת התערוכה. מעל 32 שנה עבדתי בקבוצת "ידיעות אחרונות", רובן כצלמת המערכת של שבועון "לאישה". לפני שנה וחצי החלטתי לשנות כיוון ולחבר את הידע הרב שצברתי בצילום רב תחומי בעבודתי העיתונאית, וההיכרות המיוחדת עם כ-15,000 נשים אותן צילמתי. 
פרשתי מחיי כשכירה, לעצמאות ויזמות. מעבר לעבודתי כצלמת ואוצרת, אני מקיימת סדנאות צילום והשראה, גם לצילום בטלפון הנייד. מלווה טיולי נשים בהודו כמפעילה חברתית וצלמת. כותבת סדרת הרצאות מרתקות ואישיות, בהן אני מוציאה לאור עולם נשי מלא השראה וויזואלי, בו כולן יכולות להשתתף ולמצוא את עצמן.

אפרת דרכי - הלנה בונהם קרטר

"אהבתי את המציאות שהיא יצרה לעצמה. שילוב של חיי משפחה וקריירה איכותית ופורחת. כמוני היא אוהבת לשחק דמויות אחרות, כך היא יכולה להמציא את עצמה מחדש ולברוא מציאות חדשה. התמונה שנבחרה משקפת בעיני את המסתורין של עולם האמנות. את הקסם של מה שרואים ומה שהדמיון משלים."

הלנה בונהאם קרטר - ילידת 1966, שחקנית קולנוע בריטית שלובשת דמות טוטאלית בכל תפקידיה ומותחת את הגבולות עד שלעתים נדמה כי אין לה גבול. מרגישים את הילדה שבתוכה שגדלה להיות אישה ולא מוותרת על תמימות ושעשוע בחיים. קיבלה את תואר אבירת מסדר האימפריה הבריטית ממלכת אנגליה. זכתה בפרסים רבים והיתה מועמדת לאוסקר על תפקידים רבים שגילמה.

"…I love witches and magic and dress-up and make-believe…"

 Helena Bonham Carter

אפרת דרכי - תושבת בת חן. שחקנית זמרת (סולנית להקת "בראוניז"), יוצרת ומדריכה לפיתוח ומציאת הקול. בזוגיות ואם לילד מדהים. אוהבת טבע ומקימת גינות ויער מאכל (פרמקלצ'ר - תרבות בת-קיימא).

יהודית גודר לוין - סינדי שרמן

"בזמן לימודי במדרשה לאמנות, במשימה של 'צילום עצמי' מאתגר וחושף, נחשפתי לאופי והֶקשר עבודתה של הצלמת סינדי שרמן. לימים, לקחתי חלק ביצירת סדרות צילומים בהם אני מגלמת את הדמות והאובייקט על רקע של משבר בחיים. הפרויקט היה מאוד משמעותי עבורי באותה עת כאישה ואמנית. הוא הוצג וקיבל חשיפה בתערוכה ב'סינמטק' ת"א."

סינדי שרמן - ילידת 1954, צלמת ואמנית אמריקאית, פמיניסטית, פעילה בסצנה האמנותית משנות השבעים. החלה את הקריירה שלה בזמן בו עולם האמנות החל להתמקד בתקשורת ההמונים והשפעתה על החברה. היא בודקת כיצד החברה מכתיבה את התפיסה של האישה בעיני עצמה ובעיני הגבר, כשדמות האישה היא במרכז יצירתה.

שרמן מצלמת והופכת את עצמה למאות דמויות שונות אותן היא מביימת, אך מטרתה אינה דיוקן אישי. זהותה האישית נעלמת מהתמונות והופכת לאנונימית. "אף אחת מהדמויות היא לא אני, הן הכל חוץ ממני", היא מעידה על עבודתה.

יהודית גודר לוין - תושבת בת חן. גדלתי, התבגרתי והתעצבתי בירושלים בסצנה של שנות השישים והשבעים, ועד היום מזדהה עם המקורות הירושלמים שלי. נישאתי ועברתי לגור בעמק חפר במשק פעיל בתחום השתלנות במושב ביתן אהרון. האמנות הייתה תמיד דרך חיים עבורי, ביצירה, בחשיבה, בלימוד ובהוראה. מנחת קבוצות בשילוב אמנויות. היום פנסיונרית של משרד החינוך.

נעמי ניר

"כששמעתי את אדית פיאף בפעם הראשונה בנערותי, הייתי בהלם. העוצמות הבלתי רגילות, הקול, שעוטף מכל הכיוונים, המם אותי. נשביתי. בהיותי זמרת בעצמי, אני מאמינה שקול יפה אינו מספיק – יש דברים שהם מעבר, שמלווים אותנו בחיים ומחברים אליהם."

אדית פיאף  (1963-1915)- זמרת שנסונים פופולארית, שקולה הענק והדרמטי כבש את העולם. נולדה בפריז כאדית ג'ובאנה גסיון, להורים אמני רחוב שהתקשו לגדלה. בהיותה בת 20, גילה אותה בעלים של קברט והוא זה ששינה את שמה לפיאף – ציפור דרור. שנותיה הראשונות השפיעו מאד על הבאות, שהיו מלוות בתהפוכות: חיי אהבה סוערים ועתירי מאהבים, בריאות רופפת. שיריה שיקפו את עלילות חייה והאסונות שחוותה. נפטרה בגיל 48.

"..איני מתחרטת על כלום,

לא על הטוב ולא על הרע

הכל נסחף, נשכח

לא אכפת לי מהעבר... הכל מתחיל שוב מאפס.

אלו הם חיי...." אדית פיאף

נעמי ניר- תושבת כפר ויתקין. נולדה וגדלה בחיפה הירוקה להורים ניצולי שואה, אבא שהפליג בימים ואנחנו (אמי ואחותי), שהצטרפנו אליו בחופשות. זמרת מאז שזוכרת את עצמי. סולנית בלהקת חיל הים ושנים אחרי – זמרת באופרה הישראלית. אימא לבן ובת, סבתא לשני נכדים. ממשיכה לשיר, סופרת, מטפלת בתינוקות, יוצאת לטיולים למיטיבי לכת וסנפלינג .אוהבת טבע ואדם.

ליאת קפלינסקי - כריסטינה הויוס

"כשהייתי ילדה קטנה קיבלתי סולו מתוך הסרט הידוע 'חתונת הדמים' והייתי צריכה ללמוד מהתבוננות בכוכבת הראשית, כריסטינה הויוס, את הבעות הפנים שלה ואת התנועות. מאז אני מעריצה את כריסטינה והיא המודל שלי לחיקוי. היא רוקדת בדרך שלה הייחודית והמדהימה."

כריסטינה הויוס - ילידת 1946 סביליה, ספרד. רקדנית פלמנקו, כוריאוגרפית ושחקנית. גדולת רקדניות הפלמנקו, הכוהנת הגדולה. הופיעה בכל העולם, שיחקה בסרטים בהצלחה מרובה, הקימה להקת מחול הקרויה על שמה ולקחה חלק חשוב בטקס פתיחת האולימפיאדה בברצלונה.

ליאת קפלינסקי - תושבת כפר ויתקין, מייסדת ובעלים של בית ספר למחול בחוף חפר. בעלת ניסיון רב בהוראת הפלמנקו והכשרת מורים לפלמנקו .מוציאה קבוצות להשתלמות בספרד ומופיעה עם הרכבים מוסיקליים. ה'אני מאמין' : לרקוד מאהבה ומהנשמה, לחיות כדי לרקוד ולרקוד כדי לחיות.

אורלי אדירי - איזידורה דנקן

"ראיתי את הסרט על חייה של איזדורה דנקן בגיל 18, נערה מכפר ויתקין מלאת חלומות ורצון לצאת לעולם הגדול, לחיות חיים מרתקים ולהגשים פנטזיות. הסרט הימם אותי. ראיתי אישה אמיצה שוברת מוסכמות חיה חיי בוהמה. מעולם לא הייתי רקדנית אבל הדמות ישבה לי עמוק בתודעה."

איזדורה דנקן (1927-1878) -  ילידת ארצות הברית. היתה רקדנית בלט קלאסי מגיל מאוד צעיר, אך בבגרותה החלה לרקוד יחפה, עם שמלות משי ושיפון וצעיפים ארוכים מבדים רכים. באירופה הייתה לה הצלחה גדולה. היא חיה בפריז, רומא וסנט פטרבורג והייתה מרכז הבוהמה בכל אחת מהן. היו לה הרבה מאהבים, שני ילדים וחיים סוערים. היא נהרגה באחד מרגעיה המרגשים כשטיילה עם מאהב במכונית פתוחה והצעיף שלה התבדר ברוח והסתבך בגלגל האחורי והיא נחנקה למוות. ככה מתים אנשים סוערים, גדולים ואמיצים.

אורלי אדירי - תושבת כפר ויתקין, בת לחקלאים, דור שלישי בכפר. חיה עם בן זוגי דייב כבר 27 שנים (ללא רבנות) אימא לענה וזואי. עד לפני מספר שנים מנהלת הפקות של הצגות תיאטרון. לאחר 30 שנה מרתקות ומלאות יצירה עזבתי את עבודתי והקמתי עם שותפה וחברה טובה חנות יד שניה בחצר הבית.

אילנית דרור - רונית אלקבץ

"רונית אלקבץ גילמה דמויות נשים שטרם נראו או נכתבו במרחב התרבות הישראלית. היא נגעה בחוויות החיים הקשות של נשים בכלל, ושל נשים מזרחיות בפרט. אלקבץ השמיעה את קולן ברגישות ומתוך תחושת שליחות."

רונית אלקבץ (2016-1964) - שחקנית מחוננת, תסריטאית ובימאית עטורת פרסים. נולדה בבאר שבע להורים שעלו ממרוקו. הקריירה שלה כוללת סרטים רבים בארץ ובעולם, הצגות תיאטרון וסדרות טלוויזיה. באמצעות המשחק הביאה לידי ביטוי את מי שרצתה להיות ואת מה שרצתה לומר. אלקבץ היתה מקור השראה לרבים ואייקון אופנה. התודעה המורדת שלה ואישיותה, העניקו לדמויות אותן גילמה עוצמה וייחודיות. דמויות אלו היוו ייצוג חדש של תודעה מעמדית, אתנית, מתוך עמדה של כוח ולא מתוך היעדרו. אלקבץ היתה מגויסת למטרות חברתיות והיתה נשיאת ארגון 'אחותי' - ארגון פמיניסטי מזרחי.

אילנית דרור - תושבת בת-חן. מאמינה כי חינוך הוא הדרך לשנות את העולם. פועלת בשדה החינוך תוך מחויבות לצמצום פערים וליצירת שוויון הזדמנויות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל. מתמקדת בטיפוח ההיבטים הרגשיים של מורים ותלמידים במרחב הבית ספרי, ומקדמת תהליכי פיתוח תודעה ביקורתית בסוגיות של צדק ושל אי-שוויון.

דלית פרידמן - מדונה

"מדונה מעוררת בי השתאות וממלאה אותי באנרגיות של עשייה: היא אמיצה, לא מפחדת לעשות וליצור את עצמה כל פעם מחדש, הולכת עד הסוף, חסרת מעצורים ונותנת דרור לרב הממדיות שבה: הזמרת, האמנית, הרקדנית, המפיקה, השחקנית והאישה."

מדונה לואיז צ'יקוני - ילידת 1958, זמרת, מעצבת אופנה, שחקנית,  רקדנית ואשת עסקים  אמריקנית. החלה להתפרסם בשנות ה-80 וכיום נחשבת לאחת מהאמנים המצליחים ביותר בהיסטוריה ומכונה בתקשורת "מלכת הפופ". לפי ספר השיאים של גינס היא האמנית הנמכרת ביותר בהיסטוריה עם מכירות של יותר מ-300 מיליון אלבומים. זכתה ביותר מ-300 פרסים, ביניהם פרס מפעל חיים מיוחד על שם מייקל ג'קסון בשנת 1989 והיתה לזמרת הראשונה שקיבלה אותו. בעולם שנשלט על ידי מפיקים גברים מנוסים הצליחה מדונה, נערה לא מנוסה בזמנה, לפלס את דרכה ולהפוך לאייקון תרבות.

דלית פרידמן - אימא Full Power, זמרת יוצרת ומורה לפיתוח קול. נשואה בשנית. נמצאת בג'אגלינג תמידי בין האמנית שבי למפיקה, בין ההרפיה והשחרור הדרושים ליצירה לבין ההוצאה לפועל. כל אלו נכנסים ונשזרים בתוך האימהות, המוסיקה העבודה והאהבה.

איילת סלע הררי - אופרה ווינפרי

"מבחינתי אופרה ווינפרי היא אישה שלא מפחדת לשבור מוסכמות וללכת אחר רצונותיה ותשוקותיה. היא תעשה בדרכה שלה את כל מה שחשוב לה ללא היסוס ומתוך כוונה אמתית להטיב עם עצמה ועם נשות העולם. היא אישה עוצמתית ומובילת דרך עבורי ועבור הרבה נשים בעולם."

אופרה ווינפרי - ילידת 1954, היא שחקנית, אשת עסקים ומנחת טלוויזיה אמריקנית. הנחתה את תוכנית האירוח הארצית המצליחה "המופע של אופרה וינפרי" במשך 25 שנה והצליחה לגעת בנפשם של מיליוני צופים, בזכות יכולת ההזדהות שלה עם כאב ומסריה המעצימים.  כיום משמשת ככתבת מיוחדת בצוות התחקירים של תוכנית הטלוויזיה האמריקנית "60 דקות".
למרות ילדותה הקשה החליטה אופרה להצליח בכוחות עצמה. היא מעוררת השראה והערצה על כך שאינה מתביישת בנשיות ובמיניות שלה וגאה במקורותיה כמו גם בהישגיה.

איילת סלע הררי - תושבת כפר ויתקין. מורה בכירה ליוגה נשית. מאמינה שלכל אישה יש מסע משלה וסיפור חיים. מטרתי להיות כלי וצינור לריפוי השבט הנשי הקולקטיבי, לחבר בין המהות הנשית לעידן המודרני ולייצר שיח נשי תומך, מכבד ואוהב, מתוך ההבנה שכל אישה יכולה להיות מרפאה של עצמה ושל סביבתה אם תבחר לעשות זאת.

דפנה ספרים - דורותי גייל

"דורותי וטוטו בחרו בי לייצג אותם ועל ידי כך להנציח את הקשר ההדוק, החם והאוהב שיש לנו עם כלבינו הנאמנים - אהבה ללא תנאי, טהורה וזכה. בוביק מלווה אותי לאורך מסע חיינו בדיוק כמו טוטו המלווה את דורותי בשביל הלבנים הצהובות אל ארץ עוץ."

דורותי מארץ עוץ - היא דורותי גייל, הדמות הראשית בספרו של ליימן פרנק באום "הקוסם מארץ עוץ". זהו סיפורה של ילדה יתומה המתגוררת בחווה בקנזס יחד עם דודתה, דודה וכלבה טוטו. עד שיום אחד מופיעה סופת ציקלון ועוקרת את בית החווה מיסודותיו, נושאת עמו את דורותי וטוטו הרחק אל "ארץ עוץ".

דפנה ספרים - תושבת כפר ויתקין / גבעת שפירא. אמא לשלושה ילדים ביולוגיים + ילד שעיר וחתיך במיוחד העונה לשם בוביק. סבתא לחמישה נכדים.

ענת ון קליף שמאי - מרי פופינס

"הסרט מרי פופינס הוא זיכרון ילדות. סרט אהוב עלי, סרט מכונן. זכורה לי החוויה שאמי ואני צופות בו יחד פעמים רבות. מרי המתעופפת באוויר ונוחתת על האדמה מסמלת את העולם הריאליסטי והדמיוני יחדיו. הבבואה של מרי פופינס משתקפת באמי ובי כאימא, סבתא, מחנכת ויוצרת."

מרי פופינס – סרט מוסיקלי משנת 1964 של חברת וולט דיסני, שנעשה על פי עלילת ספר בעל אותו שם מאת הסופרת פמלה לינדן טרוורס. לסופרת הייתה אם לא מתפקדת (אובדנית) ודמותה של מרי פופינס הייתה התיקון שיצרה. מורת זן לצד מפקדת, אימא קשובה, מחנכת דגולה ומלאת אהבה. בסרט גילמה את דמותה של מרי פופינס השחקנית-זמרת הנהדרת ג'ולי אנדריוס.

הפילוסופיה של מרי פופינס:

In every job that must be done, there is an element of fun. You find the fun, and—snap—the job's a game!

ענת ון קליף שמאי - תושבת חופית. אימא, סבתא, מחנכת ויוצרת. בעלת תואר בתולדות האמנות ותואר שני בחינוך לאמנות. עוסקת באמנות קהילתית בארץ ובעולם יחד עם בן זוגה יוטי. בשנת 1988 הקימה את המרכז לאמנות פלסטית בחופית.

גיתית עמיחי רז

"בחרתי בדמותה של סבתי, חיה, ללא שום התלבטות. היא תמיד נתנה לי תחושה של חום, אהבה והתעניינות אמיתית בי ובמה שעובר עלי. עבורי היא סמל ודוגמה לאדם צנוע ערכי ואכפתי."

חיה ישראלי - נולדה ב-1891 ברוסיה ובגיל 11 עלתה עם משפחתה לרחובות. היתה מראשונות התלמידות של חנה מייזל בחוות העלמות שבחצר כנרת וממקימי קבוצת כנרת, וראתה בחיי העמל והשותפות בקבוצה ובמשפחה את תמצית ההגשמה הציונית והחברתית בארץ ישראל המתחדשת . כל שנותיה חיה בצניעות מרובה ותמיד עזרה לעני ולאביון גם על חשבון משפחתה הקרובה .

בשנת 1919 השתתפה בקורס הדבוראים (כוורנים) הראשון בא"י שנערך במקווה ישראל. בזכות אופיה הפמיניסטי היתה מעורבת מאד בחיי הקהילה ובחינוך, והקימה את ענף המכוורת בכנרת הקיים עד היום .ב-1963 נבחרה ל"אם השנה" בישראל מטעם המדינה .

גיתית עמיחי רז - תושבת בית חרות. ילידת קבוצת כנרת לשבט ה"ישראלים" הכולל 10 דודים ו- 20 בני דודים . עד היום אמי, גבע, בת 94, חיה בקבוצה.

נשואה ליובל, אם לשלושה ילדים בוגרים וסבתא לשני נכדים, עובדת כקוסמטיקאית הוליסטית פארא-רפואית. נהנית מכל רגע בחיי האישיים והמקצועיים .

ליקא אייל - גולדה מאיר

"בימים אלה, כאשר אנו בעיצומה של מהפכה שאיחרה את זמנה, אני מתגעגעת לגולדה. לעוצמה ולמחאה, לתעוזה ולרכות בעיניים. לעקשנות, לנחישות ולאמונה בצדקת הדרך מבלי לתת לקולות מסביב להפריע להגשמת החלום. גולדה היא ה'אני אנווט' בגרסה הנשית. הייתי שמחה ביותר לפגוש אותה."

גולדה מאיר לבית מאבוביץ (1978-1898) - נולדה באוקראינה ועלתה לארץ ישראל בגיל 23. בגיל 27 כבר הייתה פעילה בהסתדרות הכללית ומאז עסקה בפעילות פוליטית, ששיאה בהיותה ראש ממשלת ישראל בשנים 1974-1969. הייתה נשואה למוריס, אימא לשני ילדים.

"הפיצול הפנימי הנצחי הזה, המשיכה הכפולה הזו, ההרגשות המתחלפות של אי מילוי חובה יום אחד כלפי המשפחה ולמחרתו כלפי העבודה - זה הנטל הרובץ על האם העובדת." גולדה מאיר, 1930.

ליקא אייל – תושבת כפר ויתקין. בת כרמלה ז"ל וחיים שגיא יבדל לחיים ארוכים. נשואה לגיא. אימא לנועה, כרמל, תמר, רם ומיכל.

דולה, מטפלת הוליסטית. יוזמת, מובילה ומנהיגה פרויקטים חברתיים וקהילתיים, מתנדבת במכינת "אחד משלנו", מאמצת חיילים בודדים, פועלת לקידום מעמד האישה, אוהבת אדם.

עידית תנ"ך - שרה אהרונסון

"בכיתה ג' ביקרתי בפעם הראשונה בבית הוורוד של משפחת אהרונסון בזכרון יעקב, ונכבשתי בקסמה של שרה; המתח, הריגול והסיפור המרתק. בתקופה בה נשים היו בעיקר מאחורי הקלעים, בלטה שרה בעצמאותה ובתעוזתה. סיפורה של שרה אהרונסון מייצג בעיני, נחישות ועמידה על עקרונות. היא פעלה מתוך תקווה, אמונה בדרך ורצון לשינוי ללא מורא. היא חיה וגם מתה בידיעה שעשתה הכי טוב שיכלה."

שרה אהרונסון (1917-1890) -  גדלה והתחנכה בזכרון יעקב. כאשר נחשפה לרצח העם הארמני, התחזקה תחושתה שגורל דומה צפוי גם לעם היהודי תחת השלטון התורכי. הייתה בין מקימי המחתרת היהודית הראשונה, ניל"י, ששמה לה למטרה להחליף את השלטון התורכי בשלטון הבריטי, למרות התנגדות הנהגת הישוב לפעילות המחתרתית. כשהחלו להגיע ידיעות שהתורכים גילו את קיומה של המחתרת הפצירו בה לברוח למצרים, אך שרה לא הסכימה לעשות זאת. היא נתפסה באוקטובר 1917 ולאחר שלושה ימי מעצר, בהם לא שיתפה פעולה עם התורכים, שמה קץ לחייה.

עידית תנ"ך - תושבת בית חרות. נשואה, אמא לשלושה בני נוער. חובבת טיולים, היסטוריה, אמנות ותלמידה צעירה בעולם הרוח. מאמנת ומלווה נשים בתהליכי שינוי, יציאה לדרך עצמאית, מימוש עצמי והגשמה אישית. האומץ הוא לחלום בקול, להעז ולשנות!

שרון לפידות - הנרייטה סאלד

"בחרתי בהנרייטה סאלד כאישה שעוררה בי השראה כשהייתי ילדה ושמעתי מסבתא על עלייתה לארץ. הנרייטה היא זו שיזמה את עליית הנוער מתורכיה, ריכזה ואספה את הנערים והנערות והעלתה אותם באישון לילה דרך מדינות ערב ועד הגעה לארץ וקליטתם בקיבוצים ברחבי הארץ. על זה אני נפעמת ומודה לה."

הנרייטה סאלד (1945-1860) - נולדה בבולטימור, ארה"ב. הייתה פעילת ציבור ומחנכת, שהקדישה את חייה ופועלה לרעיון הציונות ולעם הציוני. פעלה רבות בתחומים שונים ומגוונים כגון סיוע לפליטים ולפליטות יהודים בארצות הברית, בשדות החינוך וההוראה, העבודה הסוציאלית והבריאות, בהקמת ארגון  "הדסה" ובהובלת "עליית הנוער". ייסדה, מימנה וניהלה מוסדות וגופים שונים למען הילד והנוער בארץ ישראל.

שרון לפידות הרוש - גרה בבית חרות. נשואה, אימא לארבעה. בעלת גן אנתרופוסופי. נמשכת להתנדב ולעבוד עם ילדים ונוער בתחום החינוך.

אתי דיין - מישל אובמה

"מישל הביאה עמה לבית הלבן רוח של ענווה, של נועם הליכות, ובנוסף שידרה הרבה אמפטיה לסובבים אותה לכל אורך שמונה השנים בהן שהתה בו. מישל הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה בבית. בזכות צניעותה והקסם האישי שלה היא עיצבה את התפקיד כך שיתאים לאישיותה כאישה מודרנית וקרייריסטית. לדעתי יש למישל הנתונים להגיע רחוק. אשמח אם היא תיקח את המושכות ותהיה הנשיאה הבאה של ארה"ב!"

מישל רובינסון- אובמה -  נולדה בשיקאגו ב-1964. עורכת דין וסופרת. מחזיקה בתארים בהצטיינות מאוניברסיטאות פרינסטון והרווארד. את ברק אובמה פגשה במשרד עורכי הדין הגדול והוותיק "סידלי אוסטין" בשיקאגו כשתפקידה היה לחנוך אותו. נטלה חלק במסעות הבחירות של בעלה ואף תוארה כנואמת מלהיבה. בנוסף, לקחה על עצמה להוביל את המאבק בהשמנת ילדים על ידי חינוך לתזונה נכונה.

אתי דיין - תושבת מכמורת, ילידת גבעת חיים מאוחד, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשנים. רואה תמיד את חצי הכוס המלאה. אחות במקצועי, רכזת תחום אונקולוגיה במחוז השרון מטעם "מכבי". מוצאת חשיבות גדולה בשילוב גופנפש בכל תוכנית טיפולית ומאמינה ברפואה המותאמת אישית לכל אדם ע"פ רצונו, תפיסתו והתרבות ממנה הוא מגיע.

עידית קוגל - שרה סימיאוני

"בחרתי בשרה סימאוני מכיוון שהיא היוותה עבורי מודל להגשמה ולהצלחה גם כשהתנאים אינם אידאלים. בעיני, התמדה ובעקבותיה הצטיינות בספורט, היא המודל המדויק ביותר להצלחה והגשמה בחיים הבוגרים. בדרך זו למדתי על כישורי ועל התמדה ונחישות יותר מכל בית ספר עיוני או תארים באוניברסיטה."

שרה סימאוני - נולדה ב- 1953 באיטליה. אתלטית על, קופצת לגובה, אלופת עולם, אלופה אולימפית, שיאנית עולם בקפיצה לגובה (2.01 שנת 1978). החזיקה בשיא הלאומי של איטליה במשך 29 שנים, עד לשנת 2007. השתתפה בארבע אולימפיאדות וזכתה במדליות.

היא התאמנה בתנאים בסיסים מאוד, ללא תמיכה כלכלית וללא ספונסר. להיות אישה ספורטאית לא היה כל כך פופולרי בתקופתה, זה לא נחשב נשי ולא היה אטרקטיבי כמו להיות גבר ספורטאי - ה"דרייב" העיקרי היה הרצון להשתפר ולהגשים את חלומה ולהיות הקופצת הטובה בעולם. שרה סימאוני היא דמות מופת באתלטיקה העולמית וגיבורת תרבות באיטליה, מודל להשראה לספורטאים עד היום.

עידית קוגל (יוחאי) - תושבת כפר ויתקין, בנערותה קפצה לגובה ולרוחק והייתה אלופת ישראל לנוער במשך 4 שנים (גיל 18-14) עם תוצאות מרשימות עד היום. עבדה שנים בחברות קוסמטיקה בינלאומיות, וזכתה להצלחה ופרסים בהשקות מותגים בישראל. בשנים האחרונות בעלים של סטודיו ובית מלאכה לבשמי בוטיק וניחוחות בכפר ויתקין. נשואה ואימא לשלושה בנים.

גל רבינר - אודרי הפבורן

"אודרי בחרה בי דרך עדי הצלמת, אשר בזכותה גיליתי באודרי צדדים שלא הכרתי. כך נחשפתי לפעילות ההומנית הענפה והמרשימה שלה והיה לי ברור שאשמח לתת לה מקום גם בפרויקט שלנו. לחשוף לעוד אנשים שלא הכירו את הצד הזה בה, את המעשים הגדולים ותרומתה לעולם, מימי נעוריה ועד מותה."

אודרי הפבורן (1993-1929) -  הרבה יותר מסתם שמלה שחורה קטנה. אודרי גדלה בהולנד בצל מלחמת העולם השנייה ובעודה ילדה בת 13 כבר הצטרפה למחתרת ההולנדית במטרה לסייע בתקיפת מטרות נאציות. את נוף ילדותה ליוו מראות פינוי שכניה למחנות הסמוכים, כפור קשה, רעב נוראי והיא עצמה סבלה מתת תזונה וחולי במרבית שנות נעוריה.

על אף חוויות הילדות הקשות, עם תום המלחמה, היא הפכה לאחת מהשחקניות המוערכות בעולם וברזומה שלה למעלה מ-30 סרטים, פרסי אוסקר, טוני, אמי וגראמי וגם פרס ז'אן הרשולט לפעילות הומניטרית.

גל רבינר - תושבת בית חרות (דור שלישי). נולדתי, גדלתי וגם זכיתי להקים את משפחתי בבית חרות. כיום חיה כאן עם אורון, בן זוגי וארבעת ילדנו. במסגרת עבודתי אני מלווה תהליכי פונדקאות. עבודה מרתקת, מאתגרת ומרגשת במיוחד. בשעות הפנאי הלא רבות אנחנו, כמשפחה, משתדלים לקחת חלק בעשייה קהילתית-חברתית ולנסות לעשות קצת טוב, איפה שאפשר.

תהילה עמית - תהילה קרוגמן שוסטקובסקי 

"קראו לי תהילה על שם סבתי הביולוגית אותה לא הכרתי. היא זרמה לי בוורידים דרך סיפורים, בדיחות וצחוקים ששמעתי עליה. סבתא נפטרה צעירה, וסבי נישא בשנית לסוניה שהייתה עבורי הסבתא הממשית שגידלה ואהבה אותי."

תהילה קרוגמן שוסטקובסקי - נולדה וחיה בביאליסטוק בסוף המאה התשע עשרה, כבת למשפחה אמידה. הייתה עקרת בית עמלנית וחרוצה, אכפתית ואספה אנשים רבים תחת כנפיה. ילדה בת ובן, בתה נפטרה בגיל 7 חודשים מהרעלת דם, ובנה יהושע, אביה של תהילה עמית, גדל כבן יחיד. כשיהושע היה בן 12 היא נפטרה, ויוסף בעלה נישא בשנית לסוניה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1935, התיישבה בבית הראשונים והייתה בין ארבע המשפחות שהקימו את מושב ביתן אהרון.

תהילה עמית – תושבת בת-חן, הנכדה הראשונה שנולדה בביתן אהרון. יועצת חינוכית, עבדתי בעיקר בחינוך המיוחד, וכמנחת קבוצות למשפחת השכול במשרד הביטחון. פנסיונרית. בשנים האחרונות הקמתי את ארכיון מושב ביתן אהרון. אם לארבעה + בת מאומצת, סבתא ל-13 נכדים.

גאולה שקורי - גאולה נוני

"בעודי נערה הערצתי את גאולה נוני שגילמה את חבובה בסרט 'סאלח שבתי'. כשהתבגרתי, בכל מקום חדש אליו הגעתי אנשים מיד הגיבו והתלחשו סביבי באמירה כמה אני דומה לה. כך דמותה מלווה אותי בדרכי".

גאולה נוני (2014-1942) - שחקנית וזמרת ישראלית, שימשה חברת הוועד של האקדמיה לקולנוע ונציגת אגודת אמני ישראל. בשנת 1964 שיחקה בסרט שובר הקופות "סאלח שבתי" של אפרים קישון, וכן בסרטים רבים אחרים כמו "האם תל אביב בוערת", "צ'רלי וחצי" ועוד. בתאטרון התגלתה ככוכבת בהצגה "אירמה לה דוס" והופיעה בין היתר גם בהצגות "אמי הגנרלית" ו"סאלח שבתי". בטלוויזיה שיחקה בטלנובלה 'לגעת באושר' ועוד.

גאולה שקורי - תושבת מכמורת. עסקה בעיצוב אירועים בארץ ובחו"ל, פרשה לגמלאות בשנת 2014. כיום מפסלת בחימר, חובבת אמנות, צילום וטיולים.

דיוה חתמי גולדוסר - בת שבע גולדוסר

"אלוהים קיים בפרטים הקטנים וגם באימא שלי. בשנה וחצי האחרונות אימא שלי נלחמת מלחמה ללא כבוד וללא זכר למה שהייתה. שנה וחצי שאילו זה היה רק למענה היא מזמן כבר הייתה מוותרת. אבל אימא שלי בחרה להישאר, רק בשבילי, להאיר לי את שבילי החיים באור שלא הכרתי. ובחיי העמוסים, הכה בלתי שגרתיים, הצלחתי לפנות משהו בי ולפגוש את גיבורת חיי - אימא שלי, שבחרה להישאר פה רק בשבילי."

בת שבע גולדוסר - כיום בת 79, ובעצם אישה בלי גיל, שובבה, חריפה, אוהבת חיים וספורט, שוברת כל מחסום וסטיגמה. מאז שחלתה איבדה הכל למעט דבר אחד - את הרצון לחיות וכנגד כל הסיכויים היא נוכחת במלוא מובן המילה.

 דיוה חתמי-גולדוסר - תושבת כפר ויתקין, אישה בלי גיל ובלי מחסום. גאה בתא הפרטי שלי, ועושה מסע חיים שכולו אמירה אחת - לשבור תקרות זכוכית. אין מחסום, אין מגבלה, הכל פונקציה של רצון, נחישות והחלטה. אוהבת את הים ומרגישה כבת הים.

נועה גרינבוים חנה כהן

"חנה כהן, המוזה שלי, משלבת מנהיגות עם שיתוף בקבלת החלטות, בטחון עצמי נטול אגו, סקרנות ויצירתיות, ראייה חברתית לצד יכולת הסתכלות על הפרט, אנושיות וסמכותיות. בשילוב הזה היא מודל עבורי."

חנה כהן - עובדת סוציאלית מומחית, עד לפני חצי שנה מנהלת המרכז לשלום המשפחה. נולדה בשנת 1952 בירושלים לאם ירושלמית ואב ניצול שואה. השילוב בין כאב, עצב ושמחה היו משמעותיים במשפחתה. ב-1974 נישאה וב-1981 ילדה את ביתה היחידה. הקימה את המרכז לשלום המשפחה באגף הרווחה בעיריית נתניה שהינו מרכז טיפולי הכולל שש מחלקות טיפוליות שונות לבעיות משפחה.

נועה גרינבוים - תושבת גבעת שפירא, אימא לשלושה, עובדת סוציאלית, מטפלת במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.

אורית ברתיני שביט - אונג סן סו צ'י 

"בחרתי באונג סן סו צ'י מבורמה כהשראה למנהיגה שטובת עמה עומדת לנגד עיניה וקודמת לטובתה האישית. מנהיגה המוכנה לשלם מחיר יקר בחופש האישי ובפירוד ממשפחתה, מנהיגה שאינה פוחדת להשמיע את קולה ולהילחם למען זכויות אדם וחופש אל מול משטר צבאי אלים."

אונג סן סו צ'י - זוכת פרס נובל לשלום. נולדה ב-1945 בבורמה. הפכה לפעילה פוליטית ב-1988 כשהחונטה הבורמזית דיכאה באלימות התקוממות גדולה, תוך שהיא הורגת אלפי אזרחים. בעקבות אירועים אלה הוקמה מפלגת הליגה הלאומית לדמוקרטיה ואונג סן סו צ'י מונתה למזכ"לית שלה. ב-1990 הובילה את מפלגתה לניצחון סוחף בבחירות, אולם החונטה סירבה להכיר בתוצאות. ב-1989 הושמה במעצר בית למשך כ-10 שנים. בתקופה זו נפטר בלונדון בעלה שלא הורשה לבקר אותה. סן סו צ'י סירבה לעזוב את בורמה מכיוון שידעה שלא תורשה לחזור. "לא מספיק לקרוא לחופש, לדמוקרטיה ולזכויות אדם, חייבים להמשיך במאבק, להקריב קורבנות בשם האמיתות הנצחיות הללו...".

אורית ברתיני שביט - תושבת כפר ויתקין, עוסקת בטיפול כבר שלושים שנים, מלווה אנשים בחיפוש אחר האושר והמשמעות. מלמדת ומכשירה מטפלים. אמנית, חברה בגלריה לצילום "אינדי" בת"א ומציגה בתערוכות. 

רונית דור - ליימה גבואי

"פעילותה של ליימה גבואי, הנהגתה וקריאתה לנשים בכל אזורי הקונפליקט בעולם לקום ולפעול, מעוררים בי השתאות לנוכח החכמה והעוצמה שבחיבור הפנימי הבסיסי והבלתי תלוי של נשים בחיים."

ליימה גבואי - זוכת פרס נובל לשלום. נולדה בשנת 1972 בליבריה. אם חד-הורית שחייה היו הישרדות יומיומית במלחמת האזרחים העקובה מדם בליבריה. בחלומה, קול פנימי קרא לה לאסוף את נשות הכנסייה ולהתפלל לשלום.

איסוף נשות הכנסייה התרחב לחיבור נשים נוצריות ומוסלמיות לפעילות אקטיבית ולא אלימה, הקוראת למנהיגי שני הצדדים לשבת ולדבר עד שיימצא פתרון לסכסוך ולסיום המלחמה.

מאבקן הלא אלים של נשות ליבריה הביא לסיום המלחמה, להדחתו של הרודן צ'ארלס טיילור ולבחירתה של אישה לראשות ממשלת ליבריה.

ליימה היא אישה פשוטה אשר גייסה את כל כוחותיה, יכולותיה וקיסמה והובילה מהלך שהיה על גבול הבלתי יאומן.

רונית דור - תושבת כפר ויתקין. אימא לשי, נועם ומתן, נשואה ליובל. חונכתי על ערכי אהבת אדם, אחריות חברתית, התמדה ובחירה בחיים, אותם ספגתי מהורי ומהסבים והסבתות משני הצדדים שחיו בכפר. ערכים אלה מובילים אותי להתפתחות וצמיחה המשלבים עשייה אישית וחברתית.

איילת הררי - בבושקה

"בחרתי כמוזה את הבבושקה מתוך הזדהות אישית, פיזית ורגשית שלי עם דמות טיפולית שיש בתוכה מקום להכיל הרבה ילדים. אני מטפלת באמנות לילדים ונוער. אני מרגישה שהעבודה שלי היא שליחות וייעוד לעזור ולרפא אנשים ובפרט ילדים ונוער, וכן להביא שמחה, הכלה ואהבה דרך חומרים וצבעים."

כּמוֹ בַּבּוּשְקָה רוסית,
בֻּבָּה בתוך בֻּבָּה,
מְקֻפָּלוֹת בי
אמי וסבתי
ואֵם אִמָּהּ
וְסָבָתָהּ
וכל הדורות,
שורת נשים שקטה
כמו שדרה של כח.

שורת נשים שקטה/ דליה קווה

בבושקה - סדרה של בובות חלולות מעץ הנתונות זו בתוך זו. הבובה המסורתית חובשת על ראשה מטפחת ונקראת 'מטריושקה' ברוסית. המטריושקה נחשבת בעיניי העם הרוסי כסמל לאימא טובת לב, בריאה ושמנמנה.

איילת הררי - תושבת חופית, אימא לשניים. מטפלת באמנות ומשלבת בעבודתי את האהבות הגדולות שלי - אמנות וילדים. מבחינה אישית ומקצועית אני מכילה בתוכי חיבור בין קצוות: חומר ורוח, רוך ועוצמה, רגש ושכל.

תמי סברדלוב - פרידה קאלו

"זה לא סוד שנשים הודרו מאז ומעולם מתולדות האמנות. ההיסטוריה תמיד נכתבת בידי המנצחים... לכן בחרתי בציירת מופלאה שלא הייתה מוכרת בחייה והיטיבה לספר סיפור אחר, סיפור חיים."

פרידה קאלו (1954-1907) -  נולדה ונפטרה במקסיקו, בת 47 במותה. בת לאב יהודי ולאם מקסיקנית. חיה בתקופת המהפכה הקומוניסטית ופרצה גבולות בתאוריה את הסבל נשי. כמו נשים ציירות אחרות, ציוריה התפרסמו רק אחרי מותה וזכו להכרה גדולה בכל העולם.

מרבית ציוריה הם דיוקנאות עצמיים בסגנון מיוחד, המערב ציור עממי עם טכניקה מדהימה. הסבל והסיפור האישי שלה פורצים ביצירתה בצבעים חיים וביופי המוגש באסתטיקה ודיוק. אישה כאדם ולא אישה כאובייקט.

תמי סברדלוב - תושבת כפר ויתקין, אמנית יוצרת, מלמדת ציור ופיסול קרמי. בת זוג ליוחאי איילון, אם לנועה דן ואלה, בת למרים ויצחק.

טל בן סירא - סופיה לורן

"לעתים אני חשה שסופיה לורן נמצאת בי, בעיקר כשאני במטבח רוקחת תבשילים שוקקי חיים. או-אז היא מופיעה בחיוך הענק, בכישרון המשחק העצום, בחופש הביטוי הכי אותנטי שיש. תוססת, מחכה להתפרץ."

סופיה לורן - ילידת 1934, שחקנית קולנוע איטלקיה, זוכת שני פרסי אוסקר. שחקנית דרמטית וקומית, כוכבת אמיתית, אייקון אופנה שמעולם לא התייחסה לעצמה ברצינות תהומית, למרות יופייה, למרות הצלחתה ולמרות הפרסים שהורעפו עליה (היא הייתה השחקנית הראשונה שזכתה באוסקר ב-1961 על הופעתה בסרט שאינו דובר אנגלית, "שתי נשים" של הבמאי האיטלקי ויטוריו דה סיקה). אישה מלאת הומור וחיוך אחד גדול. יש האומרים - " האימא אדמה המפוארת של הקולנוע מאז שנות ה-50."

טל בן-סירא - בימאית, מפיקה ויוצרת לבמה, מנחת מורים ומדריכת שחקנים. מחברת הספר "שחקן בתנועה". כיום מנהלת תחום התרבות במרכז הקהילתי חוף חפר. בת לבינה ונפתלי, אימא לליאל ושיר. לשה בצק.