Thursday, August 19, 2021

המקצוע - בעלת מום



המקצוע - בעלת מום
עדי אדר

"לא יפה להסתכל", כך חינכו אותנו כשנעצנו מבטים בבעל מום. על היצר האנושי של סקרנות מציצנית זו, פרח ז'אנר פופולארי בקרקסים במאה התשע עשרה ובתחילת המאה ועשרים, תחת הכותרת: "פריק שואו". בעלי מום למיניהם היו כוכבי מופעים אלה - ככל שהמום היה בוטה יותר, ובעל המום הצליח לעמוד על במה ולתפקד באופן כריזמטי, כך הכוכבות שלו גדלה.
הבובות המשתתפות ב"פריק שואו" שלי הן בעלות מום, שהתחילו כבובות מחמד של ילדות שאהבו אותן. כשמצבן הפיזי התדרדר מפאת יושנן או שעברו התעללות בבית, הושלכו לזבל או ננטשו ברחוב.
את בנות המזל המוצגות כאן הוצאתי מתהום הנשייה, וכיום הן מציגות מול המצלמה שלי יכולות נדירות תוך הצגת מומיהן ללא כחל ושרק.
העבודה שלי היא חלק מהתערוכה הקבוצתית "והלוליין מסתתר בתהומו", שאצרה בכישרון יוצא דופן ובעבודה קשה רותי שגיא.


מתוך התערוכה "והלוליין מסתתר בתהומו", גלריה זוזו









 

Saturday, July 3, 2021

נגטיבים פוזיטיביים

  נגטיבים פוזיטיביים

בתחילת 2021 עברתי לבית חדש, במהלך האריזה פגשתי נגטיבים ישנים שצילמתי במשך 25 שנות צילום בטרום העידן הדיגיטלי, בעבודתי כצלמת בקבוצת ידיעות אחרונות. בתוך הארכיון מצאתי תיקיה אחת עם נגטיבים מתקופת לימודי מדרשה לאמנות ברמת השרון. את רובם מעולם לא הודפסתי, והיו כפסע מלהכחד לנצח. פריים של אבא שלי הזכיר לי אפליקציה בטלפון שיודעת להפוך נגטיב לפוזיטיב. החזקתי את הנגטיב מול האור ביד אחת, ובשנייה צילמתי אותו באפליקציה. שלחתי את הצילום לתפוצה המשפחתית והריגוש היה גדול. המשכתי לצלם פריימים משפחתיים ולשלוח בוואטסאפ.

הימים חלפו ונשאבתי למעמקי הנגטיבים. החלטתי לשפר את התוצאות ועברתי לצלם במצלמה. לתאורה השתמשתי באור השמש, והוספתי צבעוניות משבירת קרני האור שעברו דרך זכוכיות וקריסטלים. את הנגטיבים שצילמתי המרתי לפוזיטיב בפוטושופ. 

תחילת שנות העשרים בחיי קמו לתחייה: עופר והכוורות, אמא ואבא, קובי ורני, חגית שהיתה שותפתי לפרוייקטים שצילמנו במהלך הלימודים, פורטרטים עצמיים, הדופין שלא הצליח להניע ועוד. 

הטכנולוגיה הדיגיטלית הצליחה להוציא פרטים מנגטיבים שלא היו די טובים להדפסה, כך הופתעתי לראות את אמא משתקפת על חלון הדופין, פריים אחד אחרי הצילום של קובי ורני האחים שלי. מצאתי נגטיב של אבא מדגמן לי את האדם החושב: "דקארט אמר: אתה חושב משמע אתה קיים", אמר לנו אבא בשיחה האחרונה שניהלנו שעות אחדות לפני מותו. רצינו לברר למה הוא מתכוון, והוא הבהיר לנו שכל עוד אדם יכול לחשוב, יש טעם בחייו. עברו מעל 40 שנה בין הצילום שהיה חבוי בנגטיבים שלי לבין האמת שלו שהנחיל לנו ביום מותו. 

בעבודה זו חקרתי את המשחק בין הנגטיב והפוזיטיב בצילום, בזכות המפגש בין הטכנולוגיות יצרתי את הסדרה. 


דו(כ)פין מודל 57


כוורן ב-כ


אני חושב משמע אני קיים


אימא קובי ורני

חגית ואני במחווה למאן ריי



אנשי הרכבת

דרך עדשת המצלמה אני חוקרת אפקטים של אור בצילום. הצבעוניות בצילומים שלי נוצרת ע"י שבירת קרני האור ונותנת לתמונות תחושת מסתורין ססגונית. צבעי האור יוצרים לי את הקו, את מריחת המכחול וצובעים את התמונות. האור הזה הוא הכלי שלי לבריאת עולמות חדשים. אני נעזרת בו להפיכת מראות קונבנציונליים למחזות סוריאליסטים.

אנשי הרכבת הם מינאטורות אנושיות חסרות צבע בגודל של כס"מ, שבייעודם המקורי משמשים לאיוש רכבות צעצוע. הפריימים שיצרתי, מייצגים סיפור אישי שלי.  הצילומים צולמו בעדשת מקרו 105 מ"מ.











Wednesday, June 9, 2021

ים של פלסטיק - תערוכת צילומים

תערוכת הצילומים ים של פלסטיק 




עיריית נתניה – מינהל תפעול, האגף לאיכות הסביבה

ים של פלסטיק

אוצרות, תכנון וביצוע: עדי אדר

יזמות: מתנדבי "נתנ-ים - שומרים על כולם"

הפקה: עיריית נתניה מינהל תפעול, אגף איכות הסביבה, מרינה אלישע


פרדוקס גדול קיים בין המראה היפה והפסטורלי של הים, לבין מצבו האמיתי שהולך ומדרדר. אנחנו אוהבים את הים, לבלות לחופיו, אבל לא יודעים לשמור עליו.
נתניה התברכה בכ-11 ק"מ רצועת חוף מהיפות בארץ, ומנהלת החופים עושה מאמצים לשמור עליה כמקום שנעים לשהות בו. 17 צלמים מקומיים, תיעדו במשך מספר חודשים תמונת מצב של חופי העיר.
ממעוף הציפור נראה הים כגלוית נוף מרהיבה, כך גם המראה מהטיילת ומגגות הבניינים בעיר. לאורך החוף אנשים וילדים נהנים מהחול ומהמים, כלבים משחקים, ציפורים משכשכות במים, פרחי הבר פורחים, גולשי אוויר וגולשי מים תופסים רוחות וגלים וכמובן שחקני המטקות - מעין סמל מסחרי של נתניה. 
אך בשקט-בשקט, מתחת לפני המים, מתקתקת פצצת זמן - פסולת אנושית נערמת ופוגעת בדרי הים, מבלי שיש מי שינקה את המפגע: בקבוקי פלסטיק, שקיות ושאר סממני תרבות הצריכה המוגזמת שלנו, ופסולת שאינה מתכלה.
 כשסוער בחוץ, הים "מקיא" מתוכו את האמת הערומה - ערמות של זבל תוצרת ישראל, וגם כזאת שנדדה אלינו ממקומות אחרים בעולם. החוף היפה מזדהם ומשנה פניו. את הפסולת שנפלטת אל החוף אפשר לנקות, אבל מה שמצטבר בתוך המים, ישאר כבכייה לדורות. כאילו לא די בכל זה, ב-17 לפברואר 2021 נפלטה לחופי ישראל פסולת ימית של זפת שמקורה בנפט גולמי, מה שהיה אחד האסונות האקולוגים החמורים ביותר שפגעו בישראל מאז הקמתה. בתוך הכאוס הזה התייצבו מתנדבים רבים לאסוף ולנקות את הזפת.  
בצילומים המוצגים בתערוכה מוצגים ים נתניה וחופיו כפי שנתפסו בעדשות המצלמות, על הטוב ועל הרע שבהם. מטרת התערוכה היא לעורר מודעות ולפעול למען הצלת הים ושמירה על החופים, להימנע מהכנסת כלים חד פעמיים לחופי הים ולא להשליך פסולת.
תערוכה זו היא פרי יוזמה של קבוצת המתנדבים “נתנ-ים שומרים עליו כולם”, במסגרת קול קורא חינוך שלא המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף מינהל תפעול בעיריית נתניה, היכל התרבות - גלריה על הצוק והאוצרת עדי אדר. 

 

קורבן של אסון הזפת. צילום: רחל דותן