ההולי בפושקר

אחרי שעות של שכרון חושים צבעוני במיוחד במרכז פושקר ההומה, יצאתי לכיוון בית המלון, ואז הצטלבו מבטנו. היא חייכה אלי והחזרתי לה חיוך, כאילו לא מפרידות ביננו תרבויות, יבשות ועשרות שנות חיים. רכנתי מולה, והיא החלה ללטף את פני בעדינות, בידיה הקטנות שהיו מלאות באבקת צבע אדום. לא החלפנו מילה. הרגשתי בעננים והתמסרתי לידיה הרכות, לבבי התרחב מהחיוך המתוק שליווה את הטקס, הרגשתי נקייה, אהובה ויפה. רציתי שהרגע הזה לא ייגמר לעולם. 

כשאני מטיילת, אני אוהבת להכנס עם המצלמה שלי לרחובות הצדדים, שם אפשר להרגיש את החיים האמיתיים. אני אוהבת לחפש את האור הנכון שעוטף באהבה את מה שאני רואה, אני אוהבת נוף אנושי, אוהבת לפגוש בתרבות אחרת ובאמנים מקומיים. 

אני מזמינה אתכם לטיול מונחה צילום, לאנשים כמוני - שעבורם לצלם זה חלק בלתי נפרד מההנאה, שיתקיים בחודש מרץ 2020. במרכזו נהיה באירוע הכי צבעוני בשנה, במקום הכי צבעוני כל השנה - פסטיבל הצבע (ההולי) בפושקר.

רוני סזיר מ"דרך נשית" ואני, עובדות בימים אלה על הכנת מסלול הטיול, שבמהלכו נפגוש אנשים ותרבויות, אמנים אותנטיים וצלמים מקומיים בהודו רבת הפנים.

צילום: שוצי

בית הילדים הטיבטים

אחד המקומות המרגשים שצילמתי במסגרת מסעותי בהודו, היה בית הילדים היתומים הטיבטים.

מקום נוגע ללב, בו פגשתי עשרות ילדים חסרי בית ומשפחה, מלוכסני עיניים בתלבושת אחידה וחינוך מוקפד. מתחם הגנים שם צבעוני ומלא בפינות יצירה ולימוד. כשנכנסנו, עזבו הילדים את פעילות הבוקר ושמחו לשבור שגרה. שרנו איתם, רקדנו ושמחנו להיות שם.

רגע לפני שהמשכנו בסיור באגף חדרי המגורים, דפדפתי בצילומים שצילמתי בגן והתאכזבתי. היו בהם ילדים חמודים עטופים בחברותי לקבוצה, אך לא היתה האווירה האמיתית של המקום. ביקשתי מרוני סזיר שהתלוותה לטיול, לוותר לי על המשך הסיור, לטובת זמן איכות עם הילדים בגן. וכך, לצילומים שהיו לי קודם, התווספו צילומים משמעותיים ונוגעים.

צילום הוא המקצוע שלי, אבל יותר מכך הוא מזון איכות לנפשי. כשאני חוזרת מחו"ל עם תמונות מרגשות, אני יודעת שהטיול היה מוצלח. בשנים האחרונות אני רואה יותר ויותר אנשים מתחברים לקסם הצילום - מצלמים במצלמות, וגם בטלפון הנייד.

בחודש מרץ אני חוזרת שוב להודו לחגיגות ההולי בפושקר, ואני מזמינה אתכן אוהבות הצילום להשתתף איתי בחגיגת הצבע הנהדרת.

אם אתן אלה שתמיד מעכבות את הקבוצה בגלל חיפוש עוד זוויות לצילום, מקומכן איתי בטיול צילום בהודו. זה יהיה טיול בו נחווה את הודו מזוית אחרת - נכנס לבתים, נפגש עם צלמים מקומיים, נראה איך אמנות נוצרת ונייצר חוויה בלתי נשכחת בעזרת המצלמה. 

עוד באירופה היא לא היתה סקפטית

אם סבתא שלי היתה פותחת פרופיל בפייסבוק - לא הייתה לה בעיה לבחור תמונת פרופיל, כי עוד באירופה נהגה לפקוד באופן קבוע את הסטודיו של הצלם. באותם ימים עיסוק בצילום כלל בתוכו טכנולוגיה לא פשוטה, ובשל כך לא היה מקום לטעויות - הצלמים של אותם ימים היו אמנים מעולים שהטיבו להכיר את נפש האדם, וידעו לזקק את יופיו במינימום הקלקות.

אחרי עשרות שנים שאני מתמחה בצילומי אנשים בעיקר נשים, אני חשה שאני האבולוציה של אותם צלמי פורטרט.

מרים רייכספלד - סבתא שלי, צילום בן 100 שנים

דיאנה ואני

."ליום ההולדת העגול הראשון בחיי, ביקשתי מהורי מצלמה. כנראה שהייתי די נחושה, וכשהגיע המועד קיבלתי את "דיאנה

זו הייתה אהבה ממבט ראשון, חנכתי אותה בטיול השנתי של כיתה ג'. האושר העילאי בו הוצפתי, כשגלעדי מהפוטו הניח בידי מעטפה עם הצילומים הראשונים שלי, הבהיר שהולכת להיות כאן ברית עולם

עשרות שנים עברו מאז, והקרירה שלי כצלמת מוכיחה שזאת לא הייתה גחמת ילדות. העולם המופלא של הצילום, צובע את נפשי ורוחי. אני לא מפסיקה ללמוד ולהתחדש, לחבר בין אור וקומפוזיציה ולברוא עולמות חדשים

בסדנאות הצילום שלי אנחנו לומדות ליצור אמנות ותיעוד איכותי, ומעשירות גם את הנפש. המשתתפות יכולות להשתמש 
במצלמות רגילות או במצלמת הטלפון הנייד