Saturday, August 27, 2016

לרדת מעץ החלומות, או זהירות דאונרים




לרדת מעץ החלומות, או "זהירות דאונרים!!!"

החיים שלי בנויים מחלומות, יש לי ארסנל מלא מהם בשלבים שונים של התהוות. יש לי כאלה שכבכר מסומנים ב-V, כאלה שנמצאים בתהליך מימוש, ואחרים שעדיין בחיתולים. הסטטיסטיקה האישית שלי אומרת שמכל עשרה חלומות שיש לי, אחד צריך להתגשם בשביל שאהיה מאושרת – בדרך כלל זה מצליח לי.
סביבה תומכת יכולה מאד להועיל בהגשמת חלומות, מה שאומר שהאויב הכי גדול שלהם הם ה"דאונרים". הדאונרים הם אנשים קרובים אלינו אותם אנו משתפים בחלומות שלנו, והם מצדם מרגישים צורך עז, לפקפק באוזנינו על אפשרות מימוש אותו חלום. להעצמת דרך חשיבתם, ימצאו הדאונרים את כל הסיבות שבעולם, לשכנע אותנו לרדת מהעץ עליו אנו מטפסים בתקווה, עץ החלומות.
אצלי זה עובד הפוך, דאונר משקיען מאתגר אותי להוכיח שהוא טועה.

                                  

Sunday, August 7, 2016

הומאז' על סיפור ילדים



שבת בבוקר יום יפה, אני שותה עוד כוס קפה. לוגמת ומזיזה את המקלדת והעכבר, דוחפת לצדדים את כל הבלגאן שעל שולחן הכתיבה ומניחה במקומם את מכונת התפירה.
בעוד שלושה ימים שיעור התפירה האחרון שלי אצל נירה. חשוב לי להיות התלמידה המצטיינת ולבוא לבושה במכנסיים שאתפור מהבד הסגול שקניתי.
התוכניות שלי ליום הזה עמוסות, והתפירה היא בחלק של המותרות, אבל התשוקה חזקה ממני. אני דוחה את כל המטלות האחרות, מניחה את כל חלקי הגזרה שהוצאתי מהבורדה על הבד, ומתחילה לגזור. עדיין אין לי ניסיון, והידע שלי בתפירה מוגבל, ואני לא ממש  סגורה על עצמי איך לחבר את כל החלקים שגזרתי, אבל נחישות חסרת פשרות מובילה אותי.  אני מחברת ותופרת, טועה ופורמת, מחברת מחדש ושוב טועה, ושוב פורמת ומחברת, מודדת, מכווצת מעט את המותן ובסופו של תהליך אני עומדת מול המראה עם המכנסים החדשים שתפרתי, מרוצה מהתוצאה ובעיקר מעצמי.
לבושה במכנסי השבת החדשים אני פותחת את דלת ארון המטבח כדי להוציא כלים לארוחת צהרים מאוחרת, וממש מולי בראש ערימת הצלחות עומד תיקן ענק ונועץ בי מבט מופתע. ג'וק בגודל של אוגוסט באמצע חודש מרץ. "טוב, תרגעי" אני אומרת לעצמי, "צריך להוציא אותו מהארון, ולבצע סיכול ממוקד". ברור לי שהסיכול הזה לא יכול להיות אקולוגי, בדריכה, שכן על רגלי נעלי בית חורפיות מבד. אני שומרת על קשר עין עם הג'וק שלא יעלם ומבינה שהנשק הכי זמין נמצא בארון הסמוך שבו מאופסנים חומרי הניקוי. אני פותחת את הדלת וחופרת בתוכו, מוציאה עשרות בקבוקי פלסטיק מיותרים בהם נוזל לניקוי אסלות, נוזל לניקוי חלונות, חומר לדחיית חתולים וכלבים, מלח למדיח, וחומרים קטלניים נוספים. כולם שוהים בארון זמן רב כאבן שאין לה הופכין, שכן בזמן האחרון במסגרת הטרנד, עברתי לניקוי בעזרת חומץ וסודה לשתייה, והאוסף ההיסטורי מהתקופה הבולמית של קניות בזמני מבצע, עדיין בארון שלי.
בין בקבוקי הפלסטיק אני מוצאת גם את קוטל הג'וקים, ובלי לחשוב פעמיים מיירטת את האורח הבלתי רצוי, בריסוס ממושך ובלתי מבוקר על הצלחות. האפקט מהיר, המסכן מנסה להימלט מהתקפת האב"ך, אבל תוך מספר שניות הוא מתחיל לקרטע וקורס, וכאקט סיכום אופייני הוא נשכב על הגב. למרות שרגליו עדיין נעות קצת, אני יודעת שהוא מחוסל.
הבלגאן במטבח גדול, אני מפנה לכיור את תכולת הארון המרוסס ושופכת לתוכו מים רותחים. רצפת המטבח מוצפת, וזאת הזדמנות טובה למיין את חומרי הניקוי ולנקות את הארון.
בקבוק אקונומיקה כמעט ריק קורץ אלי, ומזכיר לי בגעגוע, איך פעם הייתי שופכת חופשי מהנוזל הזה, מוסיפה חול לניקוי, מקרצפת קלות והמשטחים היו מלבינים ובוהקים בניקיונם. מחליטה לשבור את האג'נדה ולהשתמש בשיירים שבו לניקוי הארון.
אני מרוקנת את תכולת הבקבוק, זוחלת אל מתחת לכיור ומשפשפת את רצפת הארון, האקונומיקה מעכלת בווירטואוזיות את כתמי החלודה שהשאיר צמר הפלדה, מעלימה לכלוכים אחרים והניקוי מושלם.
משתחלת החוצה, ומשחררת את עצמי מהתנוחה שהכבידה לי על הגב. מתיישרת ומסתכלת בסיפוק על התוצאה.
בחוץ הירח זורח, ושולח אלי קרני אור זוהרות. "עם שמלת השבת של חנלה זה עבד" הוא אומר לי במבוכה מתנצלת, כשאני משפילה את המבט ורואה את טיפטופי האקונומיקה שהכתימו לנצח את המכנסים הסגולים.


Thursday, August 4, 2016

צילום והשראה - הסיפור הקצר




מודעה על תחרות הסיפור הקצר תפסה את עיני. ידעתי שאני חייבת להשתתף, רק שלא היה לי על מה לכתוב. הייתי באטרף על זה והצקתי לסובבים אותי. יומיים מאוחר יותר, קרתה לי אפיזודה סטנדרטית ומעצבנת, ותוך כדי אותה התרחשות שכללה אותי, אקונומיקה וסמרטוט רצפה, הבנתי שהסיפור שרציתי הגיע אלי. כשהאירוע הסתיים, הוא נשפך ממני לתוך המקלדת מבוסס על מה שקרה בבית, מתובל בהשראה שקבלתי ועזרה לי להפוך אותו לסיפור. שלחתי אותו לתחרות. 
למחרת הודעתי בעבודה שאני פורשת, ועזבתי בסוף יוני.
זכיתי במקום השלישי בתחרות, וקבלתי תלושים לסטימצקי. קניתי כמה ספרים, ואת הימים הראשונים של החיים החדשים שלי ביליתי בקריאה.

בסוף החודש אני מקיימת סדנת צילום והשראה, בה נתרגל איך אפשר לראות את ההשראה, ולתרגם את הנראה לשפת הצילום.