נגטיבים פוזיטיביים
בתחילת 2021 עברתי לבית חדש, במהלך האריזה פגשתי נגטיבים ישנים שצילמתי במשך 25 שנות צילום בטרום העידן הדיגיטלי, בעבודתי כצלמת בקבוצת ידיעות אחרונות. בתוך הארכיון מצאתי תיקיה אחת עם נגטיבים מתקופת לימודי מדרשה לאמנות ברמת השרון. את רובם מעולם לא הודפסתי, והיו כפסע מלהכחד לנצח. פריים של אבא שלי הזכיר לי אפליקציה בטלפון שיודעת להפוך נגטיב לפוזיטיב. החזקתי את הנגטיב מול האור ביד אחת, ובשנייה צילמתי אותו באפליקציה. שלחתי את הצילום לתפוצה המשפחתית והריגוש היה גדול. המשכתי לצלם פריימים משפחתיים ולשלוח בוואטסאפ.
הימים חלפו ונשאבתי למעמקי הנגטיבים. החלטתי לשפר את התוצאות ועברתי לצלם במצלמה. לתאורה השתמשתי באור השמש, והוספתי צבעוניות משבירת קרני האור שעברו דרך זכוכיות וקריסטלים. את הנגטיבים שצילמתי המרתי לפוזיטיב בפוטושופ.
תחילת שנות העשרים בחיי קמו לתחייה: עופר והכוורות, אמא ואבא, קובי ורני, חגית שהיתה שותפתי לפרוייקטים שצילמנו במהלך הלימודים, פורטרטים עצמיים, הדופין שלא הצליח להניע ועוד.
הטכנולוגיה הדיגיטלית הצליחה להוציא פרטים מנגטיבים שלא היו די טובים להדפסה, כך הופתעתי לראות את אמא משתקפת על חלון הדופין, פריים אחד אחרי הצילום של קובי ורני האחים שלי. מצאתי נגטיב של אבא מדגמן לי את האדם החושב: "דקארט אמר: אתה חושב משמע אתה קיים", אמר לנו אבא בשיחה האחרונה שניהלנו שעות אחדות לפני מותו. רצינו לברר למה הוא מתכוון, והוא הבהיר לנו שכל עוד אדם יכול לחשוב, יש טעם בחייו. עברו מעל 40 שנה בין הצילום שהיה חבוי בנגטיבים שלי לבין האמת שלו שהנחיל לנו ביום מותו.
בעבודה זו חקרתי את המשחק בין הנגטיב והפוזיטיב בצילום, בזכות המפגש בין הטכנולוגיות יצרתי את הסדרה.
 |
| דו(כ)פין מודל 57 |
 |
| כוורן ב-כ |
 |
| אני חושב משמע אני קיים |
 |
| אימא קובי ורני |
 |
| חגית ואני במחווה למאן ריי |
אנשי הרכבת
דרך עדשת המצלמה אני חוקרת אפקטים של אור בצילום. הצבעוניות בצילומים שלי נוצרת ע"י שבירת קרני האור ונותנת לתמונות תחושת מסתורין ססגונית. צבעי האור יוצרים לי את הקו, את מריחת המכחול וצובעים את התמונות. האור הזה הוא הכלי שלי לבריאת עולמות חדשים. אני נעזרת בו להפיכת מראות קונבנציונליים למחזות סוריאליסטים.
אנשי הרכבת הם מינאטורות אנושיות חסרות צבע בגודל של כס"מ, שבייעודם המקורי משמשים לאיוש רכבות צעצוע. הפריימים שיצרתי, מייצגים סיפור אישי שלי. הצילומים צולמו בעדשת מקרו 105 מ"מ.
